המטבח היפני

המונח "המטבח היפני" מכוון למבטח יפני מסורתי, כפי שהיה קיים לפני סוף תקופת ההתבודדות של יפן משאר רצות העולם. הוא כולל כל סוג שהוא של אוכל ששיטות ההכנה שלו פותחו על ידי יפנים והפכו אותו לשלהם. ביפן, מושם דגש על עונתיות האוכל, אופן ההגשה ואיכות המרכיבים.

ביפן מקפידים על נימוסי השולחן:

  • לפני האכילה מחולקת מגבת חמה לניקוי הידיים לפני הארוחה ולא אחריה. ניגוב הפנים או איברים אחרים מביע זלזול.
  • נהוג לומר "איטדקימסו" – "אני אקבל" – לפני שמתחילים לאכול, ו"גוצ'יסו סאמא דשיטה" – "זאת הייתה ארוחה" – לאחר הארוחה.
  • את צלוחיות האורז או המרק מרימים ביד שמאל, ואוכלים בעזרת מקלות האכילה ביד ימין. אין לשפוך רוטב סויה למרק או לאורז, ולקנח את האף ליד השולחן.
  • כאשר לוקחים אוכל מצלחת משותפת נהוג להשתמש בקצה השני של מקלות האכילה, כיוון שהם נחשבים נקיים יותר.
  • מומלץ לאכול את האורז עד החתיכה האחרונה, שכן השארת אורז נחשבת להתנהגות מזלזלת, חוסר הכרת תודה למארח.

המאכלים היפניים מורכבים ממרכיבים רבים:

  • שעועית: סויה, אזוקי
  • אורז וקמח
  • ביצים: שליו, תרנגול
  • פירות: פירות הדר, אפרסמון, אגס, שסק, ערמונים
  • ירקות: שורש לוטוס, במבוק, בטטה, תרד, חציל, מלפפון
  • בשר: חזיר, סוס, עוף, בקר
  • פטריות: שיטקה, מטסוטקה, ארינגי, אנוקיטקה
  • אטריות: אודון, סובה
  • דגים: טונה, מקרל, סלמון, אברומה, סרדין, צלופח, בורי
  • פירות ים: שרימפס, דיונון, תמנון, קיפוד ים, צדפה, לובסטר, סרטנים
  • אצות: נורי, היג'יקי
  • מוצרי סויה: אדממה, רוטב סויה, מיסו, טופו


קישורים ממומנים